ביטוח מפני אובדן כושר עבודה הוא ביטוח שנועד להבטיח למבוטח גמלה חודשית במקרה שיאבד לתקופה או לצמיתות את כושר עבודתו, עקב מחלה, תאונה וכדומה.

הגמלה המשולמת במסגרת הכיסוי הביטוחי באה להחליף את ההכנסה מעבודה, ממשלח יד או מעסק שיש למבוטח (הכנסה חייבת במס), ולכן תקבע בדרך כלל בהתאם להכנסה זו. הכנסה חייבת זו יכולה להיות משכורת (לשכיר), הכנסתו של עובד עצמאי, דיבידנדים הנמשכים על ידי בעלי מניות בחברה וכדומה.

ביטוח מפני אובדן כושר עבודה נכלל כחלק אינטגרלי מתוכניות מסוימות לביטוח פנסיוני, ובאחרות על המבוטח לרכוש אותו בנפרד, תמורת פרמיה מתאימה.
מהותו של מקרה הביטוח “אובדן כושר עבודה” מוגדרת בפוליסה. להגדרה זו חשיבות רבה, משום שהיא קובעת את הנסיבות שבהן יהיה המבוטח זכאי לגמלה. פסנתרן שנפגע באצבעותיו, למשל, אינו מסוגל להמשיך בעבודתו כפסנתרן, אך עדיין יכול לעבוד במגוון רחב של עבודות אחרות.

על ההגדרה להבהיר האם אובדן כושר עבודה פירושו אובדן כושרו של המבוטח לעבוד בעיסוקו המוגדר כפי שהיה ערב קרות מקרה הביטוח (ביטוח עיסוקי) או אובדן כושרו לעבוד בעבודה כלשהי המתאימה לניסיונו, הכשרתו והשכלתו (ביטוח מקצועי).
הגדרת הכיסוי הביטוחי המקצועי כאמור תגרום לחברת הביטוח לבדוק האם המבוטח איבד את יכולתו לעבוד למעשה בכל מקצוע ועיסוק. במרבית המקרים, למקצועות “צווארון לבן”, בהם העיסוק אינו כרוך בעבודה פיזית, ניתן יהיה לרכוש כיסוי ביטוחי עיסוקי. למקצועות “צווארון כחול” יהיה ביטוח מקצועי או הגדרת כיסוי עיסוקי לתקופה מוגבלת בלבד.

כדוגמא – שיננית. מרגע קרות מקרה הביטוח תתקיים בדיקת הכיסוי כעיסוקי לשנתיים בלבד (במהלך שנתיים ראשונות תהיה הבדיקה האם המבוטחת כשירה לעסוק בעיסוקה הספציפי). לאחר שנתיים תשלום פיצוי, תבוצע בדיקה מקצועית (האם המבוטחת יכולה לעבוד בכל עיסוק אחר המתאים לניסיונה, הכשרתה והשכלתה).

הגמלה משולמת למבוטח לאחר תקופת המתנה המוגדרת בפוליסה הנרכשת. תקופות ההמתנה האפשריות הינן 30 יום, 90 יום, 180 יום. המשמעות החוזית הינה שרק במידה והמבוטח איבד את יכולתו לעבוד לתקופה העולה על תקופת ההמתנה – רק אז מתממש מקרה הביטוח.

לדוגמא – למבוטח מתקיים כיסוי ביטוחי עם תקופת המתנה של 90 יום. במידה והמבוטח איבד את יכולתו לעבוד ל-75 יום ולאחריהם חזרה לו כשירותו לעבוד – למעשה על פי הגדרת הפוליסה לא התרחש מקרה הביטוח. אין עוררין שהתרחש מקרה מצער בו המבוטח איבד את יכולתו לעבוד בפועל אך לא התגבשה לו הזכאות לקבל תגמולי ביטוח עדיין.

פרנצ’יזה– בהגדרת כיסוי עם 90 ימי המתנה ניתן לרכוש נספח לביטוח המגדיר תשלום רטרואקטיבי במקרה אובדן כושר עבודה. כיוון שבהגדרת תקופת המתנה של 90 יום ישולם תגמול חודשי במקום הכנסות חודש רביעי ואילך, הנספח המתווסף מגדיר תשלום רטרואקטיבי בעבור החודש השלישי עם תשלום התגמול בעבור החודש הרביעי, ותשלום רטרואקטיבי של החודש השני עם תשלום התגמול בעבור החודש החמישי. מהחודש השישי ואילך ישולם התגמול השוטף בלבד. כך למעשה מוודאת חברת הביטוח שלמרות שתשלומי הפיצוי משולמים במקרה שהמבוטח אינו יכול לעבוד למעלה מ 90 יום, המבוטח יזכה לקבל “חלף הכנסתו” למעט בחודש הראשון מקרות מקרה הביטוח.

מהו כיסוי מורחב? הכיסוי ה “רגיל” הינו כיסוי למקרה בו איבד המבוטח את יכולתו לעבוד בשיעור של 75% או יותר. במקרים רבים ניתן לרכוש נספח המגדיר כיסוי “מורחב” – בו מקרה הביטוח המוגדר הינו איבוד יכולתו של המבוטח לעבוד בשיעור של 25% ומעלה.

למעשה, הוספת נספח ההרחבה מאפשרת למבוטח לבטח את המקרה בו איבד רק חלק מיכולתו לייצר הכנסה, ושקיימת בידו יכולת להמשיך לעבוד באופן חלקי אך הכנסתו נפגעת.
דוגמאות – רופא שאיבד יכולתו לנתח אך יכול להמשיך לשמש כמרצה. נהג שעקב מצב בריאותי יוגבל בכמות שעות הנהיגה לה הוא כשיר ועקב הפחתה בשעות עבודתו תפגע הכנסתו.
הגמלה משולמת עד לקרות אחד האירועים הבאים:

החלמת המבוטח, כך שכושר העבודה חזר אליו, בהתאם להגדרות הפוליסה.
מות המבוטח.תום התקופה שנקבעה בפוליסה (גיל 60 / 65 / 67).
הגעת המבוטח לגיל פרישה (גיל שבו הוא אמור להיות זכאי לפנסיה ללא תלות במצב בריאותו).
סכום התגמול המשולם בעקבות מקרה אובדן כושר עבודה הוא 75% מממוצע ההכנסה ב 12 חודשים אחרונים או הסכום הנקוב בפוליסה כפיצוי חודשי, הנמוך מביניהם.
לדוגמא – שכיר עם הכנסה של 10,000 ש”ח ברוטו בחודש (שכר קובע), המקבל מדי פעם בונוסים. פוליסת הביטוח מגדירה את הפיצוי ל 75% מהשכר הקובע בלבד (7,500 ש”ח). במידה ובקרות מקרה ביטוח תיבדק הכנסתו הממוצעת ויסתבר שהרוויח למעלה מ 10,000 ש”ח בחודש אך בוטח רק על 10,000 ש”ח – יקבל המבוטח 75% מהכנסתו המבוטחת בלבד.
.